החזרת אבידה
אם מישהו בכפר מצא איזה אבידה בתוך הכפר אז מיד היה מודיע לשכנים ולחברים על האבידה ובכך בתוך זמן קצר האבידה הייתה מוחזרת לבעליו. אם מישהו היה מוצא איזה אבידה כלשהו במרחק גדול מחוץ לכפר אז מוצא האבידה היה מביא את האבידה למקום שבו היו נפגשים תושבים של כל הכפרים שהיו באיזור ואשר היו קרובים אחד לשני. מקום זה היה מעין מקום מפגש או מסחר או ישיבות בין כפריות. ובמקום הזה מוצא האבידה היה תולה את האבידה באחד העצים שנמצאים שם והיה ממשיך בדכו. זה שאיבד היה מגיע למקום הזה והיה לוקח את אבידתו וחוזר לביתו.
בית האורחים
כל צ'רקסי שחי בצ'רקסיה היה בונה שני בתים, בית אחד למשפחתו ובית שני לאורחים. אורחים או עוברי דרך שנכנסו לכפר יכלו לנוח בבית האורחים מבלי לבקש אישור לנוח או לישון שם. דלתו של בית האורחים היה פתוח כל הזמן. ברגע שהאורח נכנס לבית האורחים, בעל הבית היה צריך להביא לאורח אוכל, מים וכן לא מן הנימוס היה לשואל את האורח על שמו או שם משפחתו או כמה זמן יהיה בבית האורחים או לאן מועדות פניו, המארח היה צריך לדאוג לאורח שיהיה לו נעים ונוח.
החלטה פה אחד
בכל כפר צ'רקסי היה מועצה. לכל כמה כפרים היה מועצה. לעשרות כפרים שהיוו איזור גיאוגרפי מסוים היה מועצה, לכל העם היה גם כן מועצה אשר דנה יותר בענייני העם הגדולים. בכל המועצות האלה היה עיקרן החלטה פה אחד. זאת אומרת כל דיון על כל בעייה כלשהו היה צריך להסתיים בהחלטה פה אחד. אסור היה לסיים דיון מבלי להגיע להחלטה פה אחד. דיונים על בעיות קשות היו נמשכים לפעמים ימים ולעיתים רחוקות לשבועות. בדיקטטורה היחיד או המיעוט מחליט בשביל הרוב. בדמוקרטה החלטת הרוב היא שקובעת ובשיטה הצ'רקסית החלטה חייבת להיות פה אחד.
שלוש הדברים שהצגנו כאן התקיימו אצל הצ'רקסים עד אמצע המאה ה-19. מדינתם של הצ'רקסים שנקראה צ'רקסיה (צפון הקווקז) הפסיקה את קיומה בשנת 1864 לאחר 101 שנה (1763-1864) של מלחמה אשר נכפתה עליה על ידי האמפריה הרוסית. ב-21 במאי 1864 האמפריה הרוסית הכריזה על כיבושה של צ'רקסיה וסיומה של מלחמת רוסיה-קווקז. בסוף המלחמה כ-90 אחוז מהצ'רקסים גורשו ממולדתם אל תוך האמפריה העותומנית. וכך נעצרה התפתחותם והתקדמותם של הצ'רקסים ואף איבדו חלק נכבד מהמורשת שלהם שהחזיקו בה למשך אלפי שנים.
Comments
Post a Comment